בְּמָה לְהַמְתִּיק יָמִים / נתן זך

בְּמָה לְהַמְתִּיק יָמִים אִם לֹא בְּשִׁירִים.

בְּמָה לְהַמְתִּיק? עֲלָמִים יִשְׁמְעוּ

וְיִרְקְדוּ חֲלוּמִים, נְעָרוֹת תִּמְחֶינָה דִּמְּעָה. יְשִׁישִׁים,

כְּטוֹב לִבָּם הַטּוֹב בַּשִּׁירִים, יִשְׁכְּחוּ

אֶת לִבָּם הָרַע, אַף הֵם יִמְחוּ דִּמְעָהּ. בְּמָה לְהַמְתִּיק?

יְלָדִים

מְנֻתָּקִים מִבֵּיתָם בַּמֶּרְחַקִּים

אוֹ בְּעֶצֶם בֵּיתָם הָרַע

יִהְיוּ לָהֶם שִׁירָיו שֶׁל מְשׁוֹרֵר זֶה נִחוּמִים

אַף הוּא כָּמַהּ לְנֶחָמָה

יֵדְעוּ שֶׁנִּכְתְּבוּ בַּעֲרָבִים

יֵדְעוּ שֶׁנִּכְתְּבוּ בְּאַהֲבָה

יַעַמְדוּ לִפְנֵיהֶם כְּמוֹ לִפְנֵי יָמִים

וּמַיִם רַבִּים לֹא יְכַבּוּ אֶת תְּמוּנוֹת הַמִּשְׁפָּחָה

וּכְשֶׁיִּשְׁתּוּ מֵהֶם - יַעֲלוּ מֵהֶם צְלִילִים

עוֹלְזִים וְיִרְקְדוּ עִמָּם בְּרֶגֶל יְחֵפָה

עַל כָּל הָרִים

שֶׁבָּם שְׂמֵחָה לָעַד עַצֶּבֶת יְלָדִים,

זִכְרוֹן נְעוּרֵיהֶם הָרַע.

 

​​​​

דבר המנהלת